חופש הביטוי הינו מטרה ולא אמצעי
יש
ראייה של חופש זה לא כאמצעי להשגת מטרה, אלא כמטרה בפני עצמה. השופט אגרנט ביטא
רעיון זה בספק הדין בפרשת "קול העם". הוא אמר: "חשיבותו של העיקרון
נעוצה גם בהגנה שהוא נותן לאינטרס פרטי מובהק, דהיינו לעניינו של כל אדם, באשר הוא
אדם, לתת ביטוי מלא לתכונותיו ולסגולותיו האישיות: לטפח ולפתח, עד הגבול האפשרי,
את האני שבו; להביע את דעתו של כל נושא שהוא חושבו כחיוני בשבילו; בקיצור – להגיד
את אשר בלבו, כדי שהחיים ייראו כדאיים בעיניו" (בג"צ 73/53 "קול
העם" נ. שר הפנים פ"ד זק עמ' 878). מנקודת
מבטו של הפרט, בלימת אפשרויות הביטוי גורמת להחנקת רגשות, לתסכול ולצבירת כעסים.
היבט זה הוא מרכזי וחשוב, אך לא תמיד נותנים עליו את הדעת בשל הנטייה להדגיש את
הצדדים הציבוריים והכלל חברתיים של חופש הביטוי. הכוונה היא לחופש של האדם להביע
את עצמו, גם כשהוא טועה, משום שזו "האמת" שלו; לחופש של האדם להביע את
עצמו בעניינים שאינם ברומו של עולם; ולחופש של האדם להביע את עצמו בעניינים ברומו
של עולם גם בצורה שאינה תורמת לליבון הסוגיה. האדם כועס. תרומתו מתבטאת בצעקת כעס
או מחאה, שאולי אינה מקדמת כלל את הדיון, אבל משקפת את מרי לבו.
"אני נושא עמי זיכרון ילדות מן הסרט "ויוה-זאפטה",
תמונה אחת שנחרתה בתודעתי, והיא תמונה של אנשים שהמרד שלהם נכשל והם במצוקה נוראה;
כלו כל הקצין, הכל אבוד, והם יושבים שם, זקנים וזקנות, ולוקחים חלוקי אבנים
ומחככים אבן באבן. זה אפילו לא עשה רעש אמיתי. אבל גם זה ביטוי, שכן ביטוי אינו רק
דברים שאומרים אלה גם אקטים אחרים המסמלים אמירה. ביטוי מעין זה הוא בעל חשיבות
רבה לאדם, ושלילתו או פגיעה בו היא מעשה של עוול חמור" (פרופ' מרדכי
קרמינצר). כאשר
מדברים על חופש הביטוי וחשיבותו לגבי האדם, מניחים תפיסה מסויימת של האדם, המוצג
כיצור חברתי-פוליטי. מניחים גם תפיסה מסוימת של "החיים הטובים" – במובן
האריסטוטלי של מימוש הפוטנציאל האנושי, זה המבדיל בין האדם לבין יצורים חיים
אחרים. לשם כך יש חשיבות מיוחדת לחופש הביטוי על שני צדדיו: להתבטא באוזני אחרים
ולהקשיב להם. כאן אנו מגיעים לחופש המצפון והדעה ולקשר שבינם לבין חופש הביטוי. זה
קשר חשוב, שכן יש הסכמה כמעט אוניברסלית על המרכזיות והחשיבות של חופש המצפון
והדעה. ויותר מכך: יש הסכמה על כך שחופש המצפון והדעה, להבדיל מחירויות אחרות, הוא
חופש מוחלט, בלתי מוגבל וחסין מפני התערבות השלטון, שכן דעתו ומצפונו של אדם הם
הממלכה שלו, תחום ריבונותו, ואין לאיש דריסת רגל שם. ברור, עם זאת, שהחופש לגבש
דעות מותנה, כדי שיתמלא תוכן, ביכולת לנסח רעיון באוזני אחרים ולהתדיין עמם על
אודותיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה