יום חמישי, 18 בפברואר 2016

ניתוח של הקשר הסיבתי בהתאם למשפט העברי

מה מונח בבסיס התפיסה לפיה הקש״ס בין הפעולה לתוצאה רופף?
באילו מקרים ניתן יהיה לחייב את המעוול?
עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona

מאמרים פרי עטם של צוות משרד עו"ד נועם קוריס
מאמרם מאת עו"ד נועם קוריס
מאמרים מאת עו"ד 
נועם אברהם
מאמרים מאת עו"ד 
נועה מאיר
מאמרים מאת עו"ד יפית לוי
מאמרים מאת עו"ד יסידור שוורצמן
מאמרים מאת עו"ד  עינב זכאי
מאמרים מאת עו"ד  איתי רזניק


מקור 50 -תוספות בבא בתרא כב ע"ב
"ויש ליתן טעם מאי שנא כל הני מדינא דגרמי [= "במה שונים כל אלו"; תוספות מעמתים בין רשימת מקרים בהם התלמוד מחייב לבין המקרים בהם התלמוד פוטר – מתוך הנחה שהרשימה כולה עקביתושכולה נפסקת להלכהלבין כגון אחווי אחויי דהגוזל בתרא (שם דף קטז ע"ב) [=אדם המראה שדה של חבירו לנכרי שבעקבות כך גוזל קרקע זו מחבירו – חייב בתשלומיםומראה דינר לשולחני ונמצא רע [לעיל מקור 40] ונפרצה אומר לו גדור ודן את הדין דחייב לרבי מאיר אפילו לא נשא ונתן בידו והשורף שטרותיו של חבירו ומוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו [=לעיל מקור 41]
וחילק רבינו יצחק לשון אחת דדינא דגרמי חייב היינו שעושה הוא עצמו היזק לממון חבירו ועוד חילק דדינא דגרמי דחייב היינו משעת מעשה שבא ההיזק
ועל הכל קשה טיהר את הטמא ובעל הבית עצמו עירבן עם פירותיו ואמאי חייב דהוא עצמו אינו עושה היזק בממון חבירו וגם באותה שעה שמטהר אינו בא ההיזק
ונראה לריצב"א דדינא דגרמי הוי מטעם קנס כדמוכח בירושלמי ולכך כל היזק המצוי ורגיל לבא קנסו חכמים וטעם דקנסו שלא יהא כל אחד הולך ומזיק לחבירו בעין והיינו טעמא דמאן דמחייב בהיזק שאינו ניכר ואפשר דבשוגג נמי קניס רבי מאיר כי היכי דקניס במטמא וממע אחד שוגג ואחד מזיד."
מה הבדל בין המקרים שחייבים לבין המקרים שפטורים? רבינו יצחק עשה 2 הבחנות:
-     בגרסה אחת בדינא דגרמי חייבכאשר האדם הזיק בעצמו נזק ממוני לחברוהדגש הוא על העשייה.
-     בדינא דגרמי חייבבשעת מעשה שבא ההיזק.
    רבינו יצחק חיפש מכנה משותף בין המקרים כדי לבסס את חובתו של המזיק.

בעלי התוספות מצאו כי:
# דינא דגרמי הוא מושג בפני עצמושם קוד לכל אותם מקרים שלגביהם חייבים בגרימה עקיפה.
# גרמא הוא שם קוד לכל אותם מונחים שפטורים עליהם<  חשוב לדעת את ההבדל – יהיה במבחן!
לדוגמאבורר שלא מונה ונתן פס"ד> כאשר החלטתו אינה הפיכההוא חב באחריותהבורר עשה בעצמו את הנזק.

לעומת זאתטען הריצב"א כי דינא דגרמי= חייב מכוח המערכת החברתית ולאו דווקא מכוח דיני הנזיקיןשכן מדובר ברשימה של דברים שיש להם איזושהי פירצה חברתית.

פירוש התלמוד למונח גרמי כאשר התלבט מבחינת פירושואם נפרש את המושג חייבים בדין גרמינפגוש מספר סיפורים קלאסיים:
סיפור ראשון: ריש לקיש מראה לרבי אלעזר דינר ואומר שיסמוך עליו> במידה וטען שהמטבע טובהרי שתשחרר סחורה תמורת המטבע, אם אמרתי שהוא טובאך בפועל הוא לא טוב- האובדן הוא בשחרור הסחורה> זו הגרימה העקיפההתלמוד דן במודל הזהאתה הסתמכת על משהו שאמרתיאני אמרתי את המיליםאך הנזק הוא אינו מיידיהוא יקרה בסופו של דבר הוא ברגע שחרור הסחורהברגע המעשה עצמו.
סיפור שני: נתתי לך צמר בצבע אדוםאך ביקשתי שחור> נזק איןהבד עדיין ילך וימכראין נזק ממונימבחינת שווי אין הבדלרמאיר אומר שחייבים מכיוון שיש קש״ס מיידיהנזק הוא מיידי (טענתו היא לפי התבנית של ריצחק).

לסיכוםהדור הבא ניסה לשכלל את ההגדרה של דיני דגרמיהריצב"א טען כי החיפוש אחר מכנה משותף הוא מוטעהלפי רמב"ם יש מכנה משותף לכל המקריםלפי רמב"ם הלכנו אחורה ולפי ריצב"א הבסיס הוא של גרימה עקיפה אך ע״פ ההלכה הספרדית התלמוד מחייב לפי תקנת חכמים.

הניסוח המודרני מובא על ידי ראפריםמה מאפיין את המקרים בהם אדם חייב על גרימה עקיפה? הבסיס הוא שנשארים עם הדוקטרינה שגרמא בנזיקין פטור ועל זה קיים נדבך נוסף של מקרים שבהם חייבים:


מקור 51 -רבינו אפרים מרגשנבורגקונטרס גרמא וגרמי (כת"י ביה"מ לרבנים בניו יורק 935; אהל ישעיהוירושליםתשס"א)
"ואומר אנירמאיר אינו מחייב בדינא דגרמי אלא היכא [=רק במקוםדאין [=שאיןהגורם יכול לומר [לאנתכוונתי לכךוהוה ליה לאסוקי אדעתיה [=להעלות על דעתושיבא לידי היזקאבל היכא דמצי למימר [=היכן שיכול לומר] [לאנתכוונתי לכך לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה [=להעלות על דעתושיבא לידי היזקהתם [=שםאפילו רמאיר מודה."

ראפרים אומר שהמאפיין של המקרים בהם חייבים לפי רמאיר הוא שהאדם היה צריך לצפות (הלכת צפיותוהוא לא יכול לומר לא התכוונתי מאחר והיה צריך להעלות על דעתוזה מבחן אובייקטיבי.
    אם אדם הסתמך על מילה שאמרתיאני צריכה להעלות על דעתי שאני אפעל בהתאם> זו גרימה עקיפה.
    הכלל עדיין גרמא בנזיקין פטוראך>
    אם יש הלכת צפיות, אנו מגשרים מעל הנתק בקש"ס ואז הוא חייב.

מקור 52 -רמב"ן, [מתוךקונטרס דינא דגרמי
"וזה הטעם לכל אלוכלל גדול יהיה בידך כל הגורם ומחמת גרמתו בא היזק שאי אפשר אלא באותו היזק ואינו תלוי בדעת אחריםאלא בשעה שגרם בא ההיזק או שהוא עתיד לבואכגון זה חייב רבי מאיר ונקרא בגמרא ברי היזיקא [=נזק ברור], לפיכך דן את הדין לדברי האומר אין מחזיריןחייב דמעידנא [=משעהדאמר איש פלוני אתה חייב ונתחייב לשלם ממון ועל פיו שלםמההיא שעתא הוא דגרם נזקואף על פי שאחר כך הוא משלם כיון שהדין חייבו לשלם ממון ועל כרחו משלםהדיין הוא הגורם משעה שחייבווכן במחיצת הכרם שנפרצה שבשעה שנתיאש ממנה גרם לזה נזק שהרי הגפנים גדלין והולכין ומתערביןוכל דבר שאינו תלוי בדעת אחרים אלא על כרחנו יבא הנזק מחמת גרמתו של זהברי היזיקא חשבינן ליה [=נחשב]."
רמב"ן מנסה לקחת את ההלכה של ריצחק כתשתית אך מחדד אותה קצת.
לדוגמא- בסיפור של הבורר> הרמב"ן משפר את ההלכה של ריצחק בשינוי של ההמשגה של הנזק של הבורריצירת פסק הדין הוא בעל משמעותיצירת מציאותכל מה שקורה אחר כך הוא מימוש פסק הדיןהבורר הוא הגורם הישיר לנזק. ההבדל הזה מאפשר לרמב"ן לרוץ קדימה עם הרעיון של הקש"ס ההדוק יותרהמילהפסק הדיןיש לו משמעות ולכן כל מה שקורה (הנזקבהמשך מיוחס אליו.

"ומשום הכי פטרינן [=ומשום כך אנו פוטריםהפורץ גדר לפני בהמת חברו ואיבדה, [...] משום דמצי אמר ליה מי יימר דנפקא ואם תמצי לומר דנפקא מי יימר דאבדה דילמא משכח לה ולא ברי היזיקא [=משום שיכול לומרמי אמר שתצא הבהמהואם תצא מי אמר שתלך לאיבודולכן אין כאן נזק וודאי], [...]"

פורץ גדר לפני בהמת חברו שהיה פטור בדיני אדם אך חייב בדיני שמייםאין שינוייש פה עדיין בעיה של וודאותבמבט לפניםזה לא משהו שיש וודאות לגביו שיקרהלכן בסופו של דבר הוא פטור.

"והשוכר עידי שקר להעידו לאו איהו מזיק ולא גורם היזק אלא אינהו גרמי [=לא הוא מזיקוולא גורם להיזקאלא הם (עדי השקר)שמזיקים], ולאו בידו הוא דאי בעו לא מסהדי כלל [=ואין הדבר בידושאם רצו לא היו מעידים כלל], וקא סלקא דעתין נמי בגמלמפטריה בדיני שמים משום האי טעמא דדילמא לא מסהדידדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין [=והתלמוד אף חשב לפטור מצב זה גם מדיני שמים בגלל הנימוק של "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים?]."
גם במקרה הזה אין ודאותלכן פטור.
הנותן סם מוות> פטור.
המבעית את חברו> פטור.
השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן> מסרתי לידי יצור עם רצונותלמרות שזה נראה לנו לא אינטואיטיביזה לא דבר שקורה באופן אוטומטיאלא תלוי החלטה של האדם האחרהשוטה ולכן יהיה פטוראם היה מדובר בגחלת> היה חייב.
הזורק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות> פטור בגלל שפסקו חיציוהדוקטרינה שאומרת שמה שלא היה גלום במעשה המקורי אי אפשר לייחס לו את התוצאות. לפי רמב"ם> מסלק הכרים יהיה חייב.
הזרקת ארס> פטור.
ליבה ולבתו הרוח> רב אשי פטרולכן ישאר פטורבלעדי הרוח לא הייתה כל פעולה מחייבת.
יש מצגת שמסכמת את כל הגישות באתר.


הרעיון שגרמי חייב:
-     חייב למרות שיש נתק בקשס- הרמב"ן הסביר זאת כהכרחיותוודאותלעתים על דרך השלילהואינו תלוי בדעת אחרים.
-     ראפרים טוען שאדם לא יכול לומר שלא התכוון, הוא היה צריך להעלות על דעתו (ניסוח ימי הביניים להלכת הצפיות המודרנית), על אף שיש נתקהוודאות מדלגת מעליו ולכן חייב.

לכן יש נפקות מעשית בין הגישות של ריצב"א ור"י בשאלה מדוע אדם משלם בקנס?
-     בתפסיה חז"לית למשלקנס חברתי לא עובר בירושהשניהם עוסקים בפרשנות המשפט של רמאיר דינא דגרמירמב"ן אומר שמדובר בדין ולא בקנסלעומת זאת ריצב"א אומר שברגע שאומרים "דןיש דגש על האדם עצמו.
-     לפי רמב"ן> הקנס מהווה עיקרון משפטי ולכן חל על כולם ומחייב את היורשים.
-     לפי הריצב"א> הקנס לא עובר ליורשים מאחר ומדובר בתקנת חכמים וזה אישיזו ההשלכה המעשית של ההבחנה הזו.
רמאיר דן דינא דגרמיאם מדגישים את הצד הפרסונלימדובר ביוזמה חברתית אך אם מדגישים את הדינא דגרמי ולא קנסמבליטים את הצד של העיקרון המשפטי.

לפי רמב״ן:
-     במקרים של גרמא פטור> אין וודאות לנזק, מדובר בדעות אחרות ולכן אין צפיות מספקת (פורץ גדרנותן סם מוותשיסה בו את הכלבמבעית את חברו).
-     במקרים של גרמי חייב> מדובר בטעותישנה וודאות של נזק (עצה כלכלית לא טובהזורק מטבע ליםפוחס מטבע של חברו וכו').
בסופו של דברכוונה משחקת תפקיד גם אצל הרמב״ם:
-     למרות שהדוקטרינה היא גרמא בנזיקין פטור.
-     כאשר יש את הלכת הצפיותעל הכוונה אפשר לייחס את התוצאות ולחייב.

קשר סיבתי:
ההלכה היא שמחייבים את האדם גם שכשאין יסוד נפשי- אדם מועד לעולםגם הרמב"ם סבר שכשיש נתק מהמעשה המקוריוייזמת פעולה שמייצרת שרשרת לא צפויה> לא נייחס את התוצאות לעשייה המקוריתולכן פטור.
עשיתי מדורה בגינה ויש מחיצההיא נפרצה בצורה מפתיעה והאש פשטה הלאה> מדובר במכה בידי שמיים.
שאדם עלה על סולם והוא נפל> וגרם לנזק בשרשרת עקיפה, הוא פטורכי מדובר במכה בידי שמייםעל דרך השלילה מה שלא צפוי לא נמצא בתוך אותה שרשרת סיבתיתאם לא יכולתי לצפות את ההמשךזה לא קשור אלי.
-     לפי הרמב"ן תמיד יש נתק קש"סלא חייבים אך התודעה מחברת
-     לפי הרמב"ם יש קש"ס אך רק לגבי מה שהתודעה יכולה לצפותואם לאפטור.
הניסוח של הרמב"ם היה במקרים האלה מכה בידי שמיים בגלל שלא יכול לפטור את האדם מחמת היעדר יסוד נפשיהוא לא רלוונטיאלא רק כאשר רוצים ל"הדביקאת התוצאות לתוך השרשרת שהתפתחה מתוך העשייה הראשונה.
   אצל הרמב"ם חייבים על קש"ס מתגלגל צפוי.     

   אצל רמב"ן פטורים על קש"ס עקיף אלא אם כן יש וודאות.