"משנכנס אדר מרבין בשמחה"

"משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כ"ט,ע"א) עלינו להתבונן וללמוד מדוע ראו חז"ל להתחיל מראש החודש את העניין השמחה, ואין אף חודש שנאמר עליו "מרבין בשמחה", למרות שבסיוון ניתנה התורה ובתשרי חוגגים את חג הסוכות לא נאמר משנכנס סיוון מרבין בשמחה. מה מיוחד דווקא בחודש זה? ומדוע מורים לנו חז"ל להרבות בשמחה מתחילת החודש ולא בזמן הנס בי"ד וט"ו שבחודש? בספר מאור עיניים כתוב ששמות החודשים שעלו מבבל הינם בעלי משמעות ומהות החודש נרמזה בשמו, וטעם חודש אדר למה נקרא כך? מפני שבחודש זה נרמז א'-דר: א' - אלופו של עולם ("אלוף נעורי אתה") וכשם שאות א' היא הראשונה שבאותיות היא רומזת על הראשון לכל הנמצאים "דר" - לשון דירה (חידושי הרי"מ על חודש אדר)  הקב"ה דר עם עם ישראל ומשרה שכינתו בהם ורצונו שכל אחד מאיתנו יהפוך עצמו לבחינת "משכן"  אשר עליו שורה השכינה. חודש אדר לפי פרשת תרומה הפרשה הראשונה שקוראים משנכנס אדר הינה - "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם..." (שמות כה,ב) האדם מעם הקודש כולל בתבניתו כל הכוחות והעולמות כולם והלב של האדם, אמצעיתא דגופא, הוא כלליות הכול, נגד הבית קודש קודשים. "והלב שורה באמצע והוא תוקפו של כולם והכול תלוי בו (נפש החיים,שער א',ד). והרי עיקר בנית המשכן, עניין הקודש והמקדש ושריית שכינתו בתוכו הוא האדם, שכן האדם היהודי הוא גם כן מדוגמת המשכן והמקדש וכל כליו, מכוון כנגד אבריו וגידיו וכל כוחותיו וליבו כנגד קודש קודשים! כל כוונת המשכן היא שאדם יקדש עצמו ואז הוא עצמו המקדש ממש, ובתוכו שוכן השם ית' שמו(זוהר תרומה קס"ב ב') כמו שכתוב "היכל ה' היכל ה' המה" (ירמיה ז')  כמאמרם ז"ל "ושכנתי בתוכם", בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך הלב של כל אחד מאיתנו! ועוד מנפש חיים שער א,ד: "...אל תחשבו שתכלית כוונתי הוא עשיית המקדש החיצוני, אלא תדעו שכל תכלית רצוני בתבנית המשכן וכל כליו, רק לרמז לכם שממנו תראו וכן תעשו אתם את עצמכם, שתהיו אתם במעשיכם הרצויים כתבנית המשכן וכליו, כולם קדושים ראויים ומוכנים להשרות שכינתי בתוככם ממש." ועוד מחידושי הרי"מ "כי בכל חודש אדר נתעורר למעלה תשוקה לישראל, וטרם שבא ניסן – חודש של גאולה – נתעורר חודש מקודם אותה תשוקה שהיה אז טרם גמר המשכן (בפרשת תרומה) ובכן צריך איש ישראל להתעורר בלבו תשוקה בוערת להתנדב כל עצמו – חיותו והונו – להשי"ת, שישתוקק מאוד שנזכה לעבוד לפניו ית' שמו בכל לב ונפש" לפי הדברים הנלמדים, חודש אדר הינו חודש שיש בו  קדושה והארה יתירה, חודש המורה על השראת השכינה בישראל, ומשום שבו הקב"ה מתעורר ומשתוקק לשכון בנו, עלינו לחפש מה הדבר שגורם להשראת השכינה - וזו השמחה, שהיא רוח קדושה ממרום; "השמחה היא מרוח אלוקים, ושורשה מאור חסד עליון רום העולמות, ומעלה ומנשאה לבבו להשם" (שומר אמונים), השמחה היא תוספת חיות והיא הגורמת להשראת השכינה. אם כך מובנים עתה דברי חז"ל "משנכנס אדר מרבין בשמחה". מדוע מרבים בשמחה? משום שמגיע חודש שכזה ורצון עליון להשראת השכינה; משום שבחודש זה השם משפיע ניסים המלובשים בדרך הטבע, ישועות בגשמיות וברוחניות. וחז"ל הורו לנו שכדי שנהיה כלים ראוים לקבל את השפע הרב וההארה והקדושה היתרה שבחודש זה – עלינו להרבות בשמחה, וכך נכין את הכלים לקבל שפע. כי בגודל מעלת השמחה ממשיכים אנו שמחה לכל השנה וגם ממשיכים אנו על ידה ניסים ונפלאות שיעשה עימנו ה': "בשמח"ה עולה מספר שנ"ה - השמחה המתעוררת אז באדם [ו]ממשכת שמחה וחדוה לכל השנה..." ופירוש "זכר עשה לנפלאותיו - שהקב"ה עשה את נפלאותיו בבחינת זכר - המשפיע לנקבה, זכר לכך שיוכל להשפיע עוד דוגמתו בכל עת שיצטרכו בני ישראל, או לאיזה יחיד... וימי הפורים "נזכרים ונעשים" שנעשו בחינת זכר... בכל דור ודור... על ידי שאנו מודים ומשבחים להבורא ב"ה על הניסים שהיו, אנו מעוררים את המקור העליון להשפיע לנו כל טוב וחדווה וששון ושמחה, לעשות עמנו נפלאות ונסים לטובה ולהיות בשמחה כל ימי השנה. ולכן אמרו לנו חז"ל משנכנס אדר מרבין בשמחה - להמשיך את השמחה והניסים לכל השנה כולה. בחודש אשר יש להרבות בו בשמחה מיום ליום יותר ויותר – "מרבין והולכים", זוהי עבודה פנימית מיוחדת - הצמחת השמחה שהיא התפתחות השמחה, יום ליום מוסיף והולך (מכתב מאליהו, ב' 123). בספה"ק שפת אמת (שקלים תרל"א) כתב עוד התעוררות גדולה במעלת החודש, שאדר שהוא זמן תשובה הוא כמו אלול, אלא שהוא בבחינה אחרת, בבחינת תשובה מאהבה. תשובה זו גדולה במעלתה עד כי זדונות מתהפכים לו לזכויות, והשמחה היא היא התשובה בעיקרה ... שבחודש זה  נתעורר רצון ונדיבות בכל איש מישראל שזה עניין השקלים שמשמיעים קודם אדר שעניינו לעורר נדיבות ישראל כי בודאי אין רצון השם במחצית השקל [עצמו] רק בהתעוררות רצון פנימי שבין ישראל לאביהם שבשמים כי יש בכל איש ישראל נקודה פנימית בלתי לה' לבדו" ועיקר הנדיבות היא לשבר את הטבע, שהוא העצבות הנובעת מחומריות הגוף והמידות הרעות, ולעשות פעולות על טבעיות על מנת למלא את הלב בשמחה פנימית, להסיח את הדעת מכל מיני מחשבות חסרון אמונה המעציבות, ולעיתים "לשכוח  מעצמו" ולאחוז במידת השמחה כמו שנבאר בהמשך על גודל מעלת עבודת השמחה, כי "עוז וחדווה במקומו" ובחידושי הרי"מ פירש הפסוק "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון יקר" – פירוש שהשמחה תהיה יקרה בעיני האדם! ומרוב שמחה ציוו לנו חז"ל כי כל החודש עלינו לשמוח בה', בחודש זה בחר בנו השם מחדש ואנו עם סגולתו, ובפרט כי גם קיימו וקבלו מחדש עול תורה ומצוות מתוך רצון ושמחה ולכן תגדל השמחה בחודש זה עד מאוד!